המערכה הזו נחלה הישגים צבאיים גבוהים מול כישלון מדיני ואסטרטגיית יציאה חסרה. בקבינט מרוצים מהמלחמה אבל צה"ל לא יודעים להסביר איזו איראן תצא מהאירוע. וגם: היחסים הרעועים עם ארה"ב והאם פסילת בן גביר בבג"ץ היא פעולה חכמה לפני הבחירות
מאז 7 באוקטובר, נתניהו מנהל את המערכה אחרת: דורש חלופות מצמרת צה"ל, מתייעץ עם קצינים זוטרים ומרכז אצלו את היחסים מול ארה"ב. כך סיימנו את עידן "ניהול הסכסוך", ניפצנו את מיתוס החסינות האיראני, וגרמנו לאויבינו להילחם על הישרדותם במקום על השמדתנו
אחרי שנתניהו הבטיח להמשיך להכות בחיזבאללה "בעוצמה", בוושינגטון סברו שהמשך ההרס בלבנון עלול לפגוע גם במגעים עם איראן ובשרשור ישיר גם במחנה טראמפ והרפובליקנים בתוך ארה"ב - ואז נתניהו קיבל את הטלפון מטראמפ
משבר האנרגיה של 2026 במצרי הורמוז מצית מחדש את המתחים ההיסטוריים בין ארצות הברית לאירופה, ומעלה שאלות גורליות על עתיד נאט"ו. כך פערי כוח, פוליטיקה פנימית ותפיסות עולם מנוגדות שהתגבשו עוד בימי המלחמה בעיראק, מאיימים כעת לפרק את הברית הביטחונית החשובה בעולם
לו היה יושב היום בספסלי האופוזיציה, נתניהו לא היה מהסס לתקוף בחריפות את "ממשלת המחדל" על הפסקת אש רופסת והפקרות ביטחונית. המציאות, לעומת זאת, חושפת פער בין הרטוריקה הימנית לבין כישלון אסטרטגי בכל החזיתות, שעה שרה"מ מעדיף את הישרדותו על פני הכרעה ואחריות
השיחות באסלאמבאד צפויות להתחיל בשבת פנים מול פנים, אך הפערים עמוקים: איראן מאשימה בהפרות, נתניהו מאיים בחידוש הלחימה ובוושינגטון כבר מכינים את האופציה הצבאית אבל הרבה יותר מכך - רוצים לסיים הכל
בזמן שארה"ב מדברת על מו"מ והתקדמות מול איראן - נתניהו מציג תמונת ניצחון ומבהיר שישראל ערוכה לחידוש הלחימה בכל רגע נתון. הפער בין הרצון האמריקני לסגור הסכם לבין הקו הישראלי שמכוון להמשך המערכה הולך ומתחדד, ומעלה סימני שאלה לגבי אופי התיאום בין הצדדים
אחרי 40 יום, אף אחת מהמטרות לא הושגה באמת. לא הגרעין חוסל, לא האיום הבליסטי הוסר והמשטר האיראני לא נפל; למדנו את מגבלות הכוח, אבל גם את הפער: יצירתיות, תחכום והישגים בדרג הצבאי והמודיעיני - מול היעדר מוחלט של חשיבה ואסטרטגיה בדרג המדיני, שפשוט לא שם
למרות הפגיעה ביכולות איראן והצורך שעמד מאחורי היציאה למלחמה, הסיכון הגרעיני נותר בעינו והיכולת לשקם את מערך הטילים אינה נשללת. במקביל, הזירה בלבנון נותרת פתוחה ולא הוכרעה. ההמשך תלוי במו"מ מול ארה"ב ובמידת הלחץ שיופעל על טהרן
שעות אחרי הפסקת האש, נתניהו לא מוצא לנכון להסביר לנו מה השגנו בכל ימי הלחימה הקשה. כי מי זה הציבור הישראלי שצריכים לתת לו דין וחשבון? טראמפ כבר הודיע שאיראן יכולה להתחיל במלחמת השיקום והיא תרווויח כסף גדול. כעת נותר לנו להמתין לסיפורי נתניהו על "ההישגים"
ישראל פעלה במלחמה בעוצמה ושילמה מחיר כבד כולל בחיי אדם - אך כלל לא הושגה הכרעה מובהקת. כעת בזמן שטראמפ מכריז על ההסכם שגובש כמעט מעל לראשה של ירושלים כ"עידן זהב" וסגן הנשיא ואנס הופך לסיוט החדש שלו, ראש הממשלה נאלץ לשכתב את המסר מכל צדדיו
אלו הן שעות הכרעה קריטיות ביותר במשא המתן הרעוע שבין ארצות הברית לאיראן, לאחר ההצהרה הדרמטית של הנשיא טראמפ. בינתיים, חלוקת העבודה בין הנשיא וסגן הנשיא האמריקנים הופכת לברורה - וגם חלקה של ישראל בהפעלת הלחץ על משטר האייתולות
לאחר חודשים של שקט והזדמנות שלא נוצלה, ישראל נכנסה שוב ללחימה ללא מהלך מדיני, ללא מענה לעורף - ועם פער בין ההבטחות לפירוק חיזבאללה לבין מה שניתן להשיג בפועל
חילוצם המוצלח של אנשי צוות ה-F-15 מדגיש את העליונות המוסרית והמבצעית של המערב, המקדש חיי אדם. אך יש לזכור - כפי שגרמניה הנאצית נלחמה עד טיפת הדם האחרונה בנחיתות מוחלטת, כך גם משמרות המהפכה מוכיחים שכל הצהרה על "חיסול מערכי האויב" היא ראוותנות מסוכנת
על רקע נתוני העוני המדאיגים בישראל והדילמות המוסריות הכרוכות בשליטה בתושבי השטחים ובעובדים הזרים, עולה השאלה האם הציווי "זכר ליציאת מצרים" נותר כטקס סמלי בלבד. המאמר בוחן את הפער שבין זיכרון הסבל ההיסטורי לבין היחס הנוכחי לחלש ולגר בחברה הישראלית המודרנית
בזמן שבנט ואיזנקוט מדממים מנדטים באוקיינוס האדום של הימין, יאיר לפיד ויאיר גולן ניצבים בפני הזדמנות היסטורית ליצירת חדשנות ערך פוליטית. כדי לנצח את נתניהו, עליהם להפסיק להילחם על פירורי הסברה ולעבור לבניית חוזה חברתי ותשתית חוקתית שתחזיר את הריבונות לרוב
ההתעקשות על "ניהול הסכסוך" ועל עוצמה צבאית לבדה מתנפצת אל מול מציאות של שחיקה כלכלית, חברתית וביטחונית ב-7 חזיתות. כדי להבטיח את היציבות האזורית, לשמר את הבריתות האסטרטגיות ולמנוע את שקיעת המשק, על ישראל להכיר בכך שפתרון שתי המדינות הוא תעודת ביטוח חיונית
החג בא ואין בו שמחה כלל, כי אין בית שאין בו מת, או פצוע, או פגוע או מפוחד. בזהירות אני שואל אתכם: למה ועד מתי? הרי הבטחתם להם משהו אחר. אני מתחנן שתחשבו למען חיי יקיריכם - מהו המחיר שאותו כבר לא נהיה מוכנים להמשיך לשלם? | דעה
דווקא אחרי ליל הסדר, כשהאב שואל והבן מקשה, מתגלה האמת הפשוטה: היהדות בנויה על שאלות, על קושיות, על ריבוי קולות, על מחלוקת סביב אותו שולחן. לא על אחידות, אלא על קשר
למרות ההבטחות החוזרות והנשנות של ראש הממשלה וחברי הקבינט שהפעם חיזבאללה "נפל למארב האסטרטגי" ושזה הסוף של הסיוט בצפון - בכיר בפיקוד הצפון חשף את הבלוף: "פירוק חיזבאללה אינו חלק מיעדי המלחמה". בצפון כבר מיואשים: "זה יום שישי השחור של תושבי הצפון. זעם אדיר"
בנימה אישית ונגד הלב: בעיניי גדי איזנקוט הוא המועמד הראוי ביותר להיות ראש הממשלה הבא - ועם זאת הוא חייב להצטרף לנפתלי בנט ולהיות תחתיו, בגוף הפוליטי שיקימו יחדיו. למה? כי בתרחיש הזה יש להם הכי הרבה סיכוי להעביר מנדטים מגוש לגוש - ולנצח את הבחירות הגורליות
ההבטחות שפיזר ראש הממשלה בשנה האחרונה, אחרי סיום הסבבים הקודמים מול חיזבאללה ואיראן נראים היום פתטיים מתמיד. ידידו טראמפ נראה כאחד שמתחיל לחתוך הפסדים מוקדם אל מול העקשנות, והגרעין האיראני. ובצפון? התושבים ממשיכים לסבול ממטחים כבדים למרות הבטחות נתניהו
בהצהרתו לפני ערב חג הפסח הציג ראש הממשלה נרטיב תנ"כי למערכה מול איראן - עם הישגים והבטחות לעתיד, לצד מחירים שהוא עצמו מודה בהם, אך ללא תשובה ברורה לשאלה מתי ואיך זה יסתיים
השבר העמוק של 7 באוקטובר והנרטיב השיעי של "חברת המדוכאים" מאיראן נפגשים בצומת פסיכולוגי מסוכן של זעם ונקמה נצחית. רק המרת החרדה הקיומית באבל בוגר והנחת "השריון המדמם" יסללו נתיב להתבגרות לאומית ושלום המבוסס על "דיאלוג של צלקות"
בזמן שטילים וכטב"מים מעצבים את שדה הקרב, המערכה האמיתית מתנהלת על התודעה העולמית ועל היציאה מהבוץ המזרח-תיכוני. כדי להימנע ממלכודת המלחמה הבלתי נגמרת, טראמפ עשוי לשחזר את המודל הצפון קוריאני: מיתוג מחדש של המציאות כ"הסכם הטוב בהיסטוריה" בדרך לשקט תעשייתי
ההישגים המבצעיים המרשימים אל מול איראן והתקווה המחודשת למזרח תיכון אחר לא יוכלו להתממש ללא אסטרטגיה מדינית כוללת וברית ערכית עם המדינות המתונות. כדי לא לשקוע במעגל אינסופי של לחימה, עלינו לרתום את החוסן האזרחי המופלא שלנו לבנייה של שותפות אזורית אמיתית
החלטת הכנסת להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בענייני ממונות אינה שירות דת תמים, אלא חדירה מסוכנת של דין ארכאי אל לב המשפט האזרחי המודרני. במקום להגן על האזרח מפני לחצים קהילתיים ולבצר את ערכי השוויון, המדינה מעניקה גושפנקה למערכת משפט מפלה
העולם נמצא בעיצומו של משבר אנרגיה שלא חווה מאז תחילת המלחמה באוקראינה, והסכסוך באיראן צפוי להותיר השלכות ארוכות טווח. בזמן שביבשת מסתייגים מהמלחמה של טראמפ אך גם חוששים מלהרגיזו יתר על המידה, המעצמות היריבות מנסות לגרוף רווחים בטווח הקצר
כך הפך האיש הכי ראוי בגוש השינוי למי שלא יכול להיות מספר אחת, אבל גם לא מוכן להיות מספר שתיים. חבל, כי עד אתמול דווקא חשבנו עליו רק דברים טובים
התיאום בין ירושלים לוושינגטון מגיע לשיא, אך לצד השת"פ נחשפים גם פערים במטרות ובדרך. בזמן שהבייס של טראמפ נשאר נאמן, ביקורת מתוך המחנה הרפובליקני מתרחבת - והופכת את מעמדה של ישראל בארה"ב לתלוי יותר מתמיד בשאלה אחת: אמריקה הרוויחה מהמלחמה או נגררה אליה?
